לכל עילת תביעה, אזרחית או פלילית, קיימת תקופת התיישנות ומשזו חלפה, לא ניתן יהיה לנקוט בהליכים משפטיים בגין אותה עילה. שתי מטרות מרכזיות לקיומה של התיישנות תביעה: הרציונל כי קיים קושי בהוכחת תביעה לאחר פרק זמן מסוים ושמירה על התנהלות תקינה של שלטון החוק: מניעת התמהמהות מצדן של רשויות החוק בטיפול בהליכים משפטיים.
בדין הפלילי, תקופת ההתיישנות נקבעת על פי חומרת העבירה והיא מוסדרת בחוק סדר הדין הפלילי. הרציונל הוא כי אין מעמידים אדם לדין בשל עבירה אשר עבר פרק זמן ממושך מהמועד בו ביצע אותה.
להלן תקופות ההתיישנות:
• עבירה מסוג פשע: אלו הן עבירות שדינן הוא מעל 3 שנות מאסר. התיישנות עבירת פשע היא 10 שנים, אלא אם מדובר בעבירת פשע שדינה מאסר עולם או מוות ואז ההתיישנות היא 20 שנה. קרי, אם עברו 10 שנים מיום ביצוע העבירה כבר לא ניתן יהיה להעמיד לדין את האדם שביצע אותה.
• עבירה מסוג עוון: אלו הן עבירות שדינן בין שלושה חודשי מאסר לשלוש שנות מאסר. עבירות מסוג עוון מתיישנות לאחר 5 שנים.
• עבירה מסוג חטא: עבירות שעונשן פחות משלושה חודשי מאסר. ההתיישנות היא שנה.
חשוב לציין כי קיימת תקופת התיישנות גם לביצוע העונש: 20 שנה בעבירת פשע, 10 שנים בעבירת עוון ו- 3 שנים בעבירת חטא.
לכתבות ומאמרים נוספים בתחום – לחצו כאן