פקודת בזיון בית המשפט
מסמיכה את בתי המשפט לקנוס או לאסור אדם המסרב להשיב על שאלות שהוצגו בפניו במסגרת הליך משפטי. כך גם כאשר ישנו סירוב לקיום צו בית משפט. מטרתה של הפקודה איננה עונשית, אלא אכיפתית. הפקודה אינה מבקשת להעניש את אותו אדם על אי הציות לבית המשפט, אלא נועדה לאפשר התנהלות תקינה של ההליך השיפוטי.
לפיכך, רואים בהליך זה צעד קיצוני שיש לנקוט בו רק במקרים המתאימים וכשקיימת הצדקה לכך.
הפסיקה קבעה כי הפעלת הסמכות לאסור אדם מפני שלא קיים צו בית משפט, תיעשה רק כאשר הצו היה ברור וחד משמעי. במקרה של חוסר בהירות, לא ינקטו הליכים במסגרת ביזיון בית המשפט. כמו כן, הסמכות תופעל כאשר אין שאלה לגבי יכולתו האובייקטיבית של האדם לקיים את הצו.
אם קיים ספק לגבי יכולתו לבצע את הצו והוא ייאסר, הרי יהפוך ההליך להליך ענישתי ותכליתו תסוכל. מעבר לזאת, זו תהיה פגיעה בלתי ראויה בזכותו של אדם לחירות ולחופש תנועה.
כך גם לגבי הסמכות לקנוס, אשר אינה פוגעת בחירותו של אדם, אלא בכיסו ופגיעה זו יכולה להיות גם מהותית מאוד.
לייעוץ עם עו"ד פלילי בנושא עבירת בזיון בית המשפט – לחצו כאן
