גרימת מותו של אדם בכוונה תחילה (ללא התגרות בסמוך למעשה) היא רצח ודינו של המורשע ברצח ככלל, הוא מאסר עולם בלבד. אולם, בית המשפט רשאי להטיל עונש קל יותר, בנסיבות מסוימות, המפורטות בסעיף 300 א' לחוק העונשין. למשל, כאשר הנאשם לא הבין את משמעות המעשה או בשל הפרעה נפשית חמורה ועוד.
החלת סעיף זה על נאשם ברצח, המאפשר להטיל עליו עונש מופחת ממאסר עולם, דורשת קיומו של קשר סיבתי בין הפגם הנפשי לבין המעשה.
חוק העונשין אף רואה בחומרה רבה את עבירת ניסיון לרצח הקבועה בסעיף 305 לחוק, לפיו אדם המנסה לגרום למותו של אדם, דינו מאסר 20 שנים.
מקרה מהנושא של מעשה רצח:
הנאשם נעץ סכין בגופה של אשתו בעודה ישנה. הנאשם לא חדל ממעשיו גם לאחר שהתעוררה והותירה ללא רוח חיים. במסגרת הסדר טיעון הסכימו הצדדים כי בעניינו של הנאשם חל סעיף 300א(א) לחוק העונשין, קרי הנאשם ביצע את העבירה כשהוא סובל מהפרעה נפשית שהגבילה את יכולת השליטה שלו על מעשיו ועל כן הופחת עונשו ממאסר עולם לעשרים שנות מאסר.
לייעוץ עם עו"ד פלילי בנושא רצח – לחצו כאן