בהתאם לדין הפלילי, בית המשפט כפוף לחוק והסכמת הצדדים אינה יכולה להתגבר על איסורי החוק. לעומת זאת בהתאם לדין האזרחי, הצדדים יכולים בהסכמה להתגבר על מחסומים הקיימים בחוק בכל הקשור לקבילות ראיות.
בדין הפלילי ההלכה היא כי ממצאי בדיקת פוליגרף לא ישמשו ראיה קבילה במשפט הפלילי. בנוסף, קיים איסור להביא לידיעת בית המשפט במשפט פלילי שנאשם או עד סרבו להיבדק במכשיר הפוליגרף.
לעומת זאת, בשלב החקירה הראשוני ניתן לערוך בדיקת פוליגרף לחשודים כדי להפריך או לאשש כיוון חקירה, אך לא בכדי לעשות שימוש בתוצאות הבדיקה כחומר להוכחת אשמתו של החשוד במעשים המיוחסים לו.
להלן דוגמאות למתי קביל בדיקת פוליגרף ומתי לא
למשל, בהליכי מעצר, להבדיל מהליכי הדיון בכתב האישום, גם תוצאות הבדיקה בפוליגרף וגם תגובתו של החשוד להצעה להיבדק בפוליגרף הם גורמים כשרים ששוקל בין היתר בית המשפט, ועל כן קבילות כראיה למשל בבקשת עצור להשתחרר בערובה או בבקשת המדינה למעצרו של חשוד.
מאידך, בבקשה למעצר עד תום ההליכים המתווספת לכתב אישום שאז ה"חשוד" הופך ל"נאשם", על בית המשפט לשקול רק ראיות קבילות ולכן בהחלטות בנוגע לעניין זה, אינו רשאי בית המשפט לשקול את תוצאות בדיקת הפוליגרף, הסכמה או אי הסכמה לבצעה.
ניתן לסכם ולומר כי אמינותו של הפוליגרף כאמצעי הוכחה בטוח ומדויק לגילוי האמת, במשפט הפלילי, נותרה עדיין שנויה במחלוקת.
לייעוץ עם עורך דין בנושא פוליגרף – צרו עמנו קשר
