מאז גירוש אדם וחוה מגן העדן, להסתובב עירום בציבור, זו דרך בטוחה להסתבך עם החוק. אמנם התערטלות בפומבי, בעיקר של נשים, נראית ברחבי העולם במהלך הפגנות כביטוי למחאה פמיניסטית או פוליטית, אבל עירום בציבור – נחשב לעבירה פלילית הגוררת ענישה.
התערטלות בפומבי: פגיעה מוסרית או חופש הביטוי?
נכון שעירום הוא דרך חיים לגיטימית אצל קהילות ה"נטוריסטים" שבעבר כונו "נודיסטים", אבל חבריי קהילות אלו אינם מתערבבים בציבור, וחושפים את גופם אך ורק בחופים ובכפרי נופש תחומים וסגורים המיועדים לכל מראש.
סטיבן גאו, "המשוטט העירום", גבר בשנות ה-50 לחייו, בחר להחצין את התחביב וטייל בעירום ברחבי בריטניה, כשהוא נעצר על כך לא פעם ובילה בכלא במצטבר, למעלה מחמש שנים. בשנת 2014 הגיש גאו תביעה לבית המשפט האירופי לזכויות האדם בשטרסבורג, להכרה בזכותו להסתובב עירום בציבור. התביעה נדחתה וגאו, שהגיע עירום לדיון בבית המשפט, ספג עוד שנה ותשעה חודשים מאסר בכלא.
בית המשפט קבע שהופעה בעירום בציבור בחברה המודרנית, היא עניין ציבורי שכרוכות בו בעיות מוסריות, כמו חוסר רגישות לאנשים אחרים. גאו מצידו, הודיע שימשיך בפעילותו. לדבריו: "איך יכול הטבע, שבא לביטוי בגוף האנושי, להיות לא צנוע ואיך יכול אדם שפוי, להיפגע ממראה גוף האדם?"
התערטלות בפומבי ברחבי ישראל: מספנסר טוניק ועד נסים זאב
בישראל עלתה הסוגייה של התערטלות בפומבי לכותרות, בעקבות ביקורו של הצלם ספנסר טוניק ב-2012 וצילומי העירום הקבוצתי שצילם כאן. חבר הכנסת נסים זאב מש"ס, הגיש לוועדת השרים לחקיקה הצעה לתיקון חוק העונשין התערטלות בציבור. על פי התיקון, עירום בציבור, גם לצורכי אמנות או פרסום (למעט באתרי מרחץ), יגרור עונש של שנת מאסר בפועל.
בהצעה לתיקון חוק העונשין התערטלות בציבור הוסבר כי התערטלות בפומבי פוגעת ברגשות דתיים, במוסר ובחינוך, משחיתה את בני הנוער והופכת את המדינה ל"סדום ועמורה". "בעידן שבו גבול איסור הפרסום או הצגת תועבה על פי חוק העונשין, מטושטש על ידי מושגי חופש הביטוי, יש להציב הגנה לקהל, שמרגיש שחשיפה להתערטלות בפומבי מפרה את זכויותיו".
בנוסף, חשוב לציין שעל פי הכרזת האו"ם לזכויות האדם: "לא יוגבל אדם בזכויותיו ובחירויותיו, פרט לאותן הגבלות שנקבעו בחוק, על מנת להבטיח את ההכרה בזכויות ובחירויות של הזולת ואת יחס הכבוד אליהן וכן את מילוי הדרישות הצודקות של המוסר, של הסדר הציבורי ושל טובת הכלל, בתוך החברה הדמוקרטית".
הפתולוגיה של התערטלות בפומבי
בצד הפתולוגי של תופעת העירום בציבור, אפשר למצוא את האקסהיביציוניסטים, אנשים המפיקים הנאה מינית מחשיפת איבריהם האינטימיים בפני זרים, שלא הביעו את הסכמתם לכך. מדובר בהתנהגות המקוטלגת כסטייה מינית ונחשבת (על פי ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי (DSM להפרעה נפשית, כשהיא נמשכת מעל לחצי שנה ומפריעה לאדם בתפקוד היומיומי.
מקור הפרעת האקסהיביציוניזם אינו ידוע ויכול להגיע מחוסר איזון הורמונלי, מהתעללות מינית בילדות ועוד. הטיפול המקובל בבעיה, הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי, המסייע למטופל למצוא דרכים חלופיות, לגיטימיות יותר, למימוש דחפיו. במקרים קיצוניים, ניתן טיפול תרופתי, הורמונלי או פסיכיאטרי.
התערטלות בפומבי נחשבת גם להטרדה מינית, למרות שרוב הלוקים בבעיה אינם תוקפים. הם באים על סיפוקם מהסיכון שהם נוטלים ומההפתעה והסלידה שהם גורמים לאנשים זרים, הנחשפים אליהם בעל כורחם.
איסור התערטלות בפומבי
חוק העונשין התערטלות בציבור, הוא במסגרת עבירת מעשה המגונה. מקום ציבורי מוגדר בחוק העונשין, כמקום שיש באותה שעה לציבור גישה אליו, או המשמש באותה שעה לצורכי התקהלות.
התערטלות בפומבי, כמו כל מעשה מגונה אחר, היא עבירה פלילית, הגוררת עונש של שנת מאסר. היא נתפסת כחמורה, גם אם אין מגע בין החשוד בביצוע העבירה לבין הקורבן, מכיוון שלא ניתנה הסכמה לאקט על ידי הקורבן ומכיוון שיש בכך ניצול של כוחו של העבריין וכן חדירה לפרטיות בכפייה.
במקרים מסוימים, יינתן דגש על טיפול בעבריין מין, במידה שהוא מכיר בבעיה ומביע נכונות לפתור אותה. במקרים קשים יותר, בעיקר אם החשיפה נעשתה יותר מפעם אחת או בפני קטינים, הקו המנחה במשפט, הוא ענישה והרחקה מהציבור.
אנשים שעומדים בפני הליך פלילי באשמת התערטלות בפומבי, יכולים להיעזר בשירותיו של עורך דין המומחה לעבירות מין ומכיר את התחום על בוריו. דעו שהדיון באיסור התערטלות עלול להיות מורכב, בין אם מדובר באדם שנחשף בביתו או במכוניתו ונצפה על ידי עוברים ושבים, ובייחוד כאשר מדובר בחשיפתו לקטינים. לקבלת ייעוץ אישי ודיסקרטי בגין איסור התערטלות בפומבי צרו עימנו קשר ונסייע לכם על הצד הטוב ביותר.